נופים, ט' כרמי

הוא עמד בראש העץ, לבוש סרבל כחול, וניסר.

המשורר – כמו הצלמת, כמו רבים ורבות – ואנחנו ביניהם, מתבונן על העולם מתוך חלון ברכבת. המראות נעים לפניו והוא עסוק בתכנון איך לרשום אותם. ופתאם – כפי שכתבה רחל שפירא: צרימה בנוף המטופח. אסון מתרחש מול העיניים, והרכבת ממשיכה, והנופים ממשיכים להתחלף, והארוע נרשם בשיר, אבל מה נשאר אחרי החשיפה? אחרי התיעוד וההבנה של מה שקרה?

להאזנה

נופים / ט.כרמי 1. צִפּוֹר לְבָנָה עַל נָהָר יָרֹק, שְׁתַּיִם, וְאַחַר כָּךְ שָׁלשׁ. עַמּוּד־חַשְׁמַל אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלשָׁה שִׂיחִים. יוֹתֵר מִכָּךְ (גַּגּוֹת וַעֲנָנִים וְגִבְעוֹלִים שֶׁל דֶּשֶׁא) קָשֶׁה לִסְפֹּר בָּרַכֶּבֶת, וְלָכֵן אֵינֶנִּי מַזְכִּיר אוֹתָם. בְּעֶצֶם, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֶרְשֹׁם רַק צִפּוֹר אַחַת בִּלְבָד. וְאוּלַי רַק אֶת כְּנָפֶיהָ. 2. הוּא עָמַד בְּרֹאשׁ הָעֵץ, לָבוּשׁ סַרְבָּל כָּחֹל, וְנִסֵּר. לְפֶתַע נִפְעֲרוּ פָּנָיו, גּוּפוֹ נִתְעַקֵּם כְּעָנָף, יָדָיו מָלְאוּ רוּחַ, וְהוּא נָפַל. אֶת כָּל זֶה רָאִיתִי מֵחַלּוֹן הָרַכֶּבֶת לְאַחַר כַּר דֶּשֶׁא וְלִפְנֵי צֶמֶד סוּסִים. אֲנִי רוֹשֵׁם רַק אֶת דְּבַר נְפִילָתוֹ. אֶת הַצְּעָקָה לֹא שָׁמַעְתִּי — השיר מתוך "כל השירים" בהוצאת מקום לשירה.

לפתוח את סוף השבוע עם שירה והשראה.

בכל שישי בבוקר אנחנו שולחות בקבוצת וואטסאפ שקטה (בלי דיונים והפרעות) את הפרק החדש שעלה עם כמה מילים אישיות מאיתנו. הזמנה לעצור לרגע את שטף העשיה, לפרק של מנוחה והשראה. זה המקום להתעדכן גם על מפגשי שירה שאנחנו מקיימות. רוצה להצטרף?

להצטרפות

Smartphone displaying a podcast episode page on top of an open notebook, next to a pencil, wireless earbuds, and a cup of iced coffee on a brown surface.

מאחורי המיקרופון

נעים להכיר

שתי חברות, גליה שושני וורד עצמון, נפגשות לדבר על שירה. אנחנו קוראות בכל פרק שיר אחד ומהגגות - מה הוא עושה לנו, אילו מחשבות הוא מייצר אצלנו, אילו זכרונות ואילו רגשות הוא מעלה אצל כל אחת מאתנו. בכל פגישה אנחנו מגלות שזה בדיוק השיר הנכון. לעכשיו ולנו. ובעיקר, בשטף החיים העסוקים יש לנו תירוץ לעצור לרגע, להיפגש, לדבר ולצחוק יחד.

לכל הפרקים