הפודקאסט

הַשִּׁיר הַנָּכוֹן

גליה שושני וורד עצמון קוראות ומדברות בפודקסט חדש! פרקים קצרים עם השירים של פואטיקארד ושירים נוספים. בכל פרק שיר אחד שהוא תמיד השיר הנכון; לעכשיו ולשיחה בינינו: מה הוא עושה לנו, אילו מחשבות, זכרונות ורגשות הוא מעלה. ובעיקר, בשטף החיים העסוקים יש לנו תירוץ לעצור לרגע, להפגש, לדבר ולצחוק יחד.

הַשִּׁיר הַנָּכוֹן

את המציאות נסגור מאחורי הדלת, היא מחכה כי היא נמל והיא תהום

עכשיו כשהחסידות הלבנות, השבות, נהפכות באמצע הרקיע ללהקות מטוסי סילון

למה לא לחשוב על משהו נעים

אל תביא לי את כל השמים כשאני מבקש קצת אור

איש איננו אי, כולו לעצמו, כל איש הוא חלק מהיבשת

לחיות זה לא מה שחשבת, קדימה, אלא בעיגול

לא חייבים דווקא עץ קדוש, אפשר אפילו סתם פיקוס

כשאלוהים אמר בפעם הראשונה יהי אור

הנקודה השחורה הזאת שבה אתה אמור לקלוע, שם, במרכז המטרה

ברור שזו אני העומדת על כך שאקח אותי חזרה לתוך ביתי

ערב ריק ממשאלה מגניב לליבי את הספק

מטיבם של דברים שאינם כשורה

בדרום העולם אוסטרליה אי של גשם בקיץ

העיתים משתנות, ועכשיו- הנה אנוכי כזאת

אני קורא לרוח, שתבוא מארבע רוחות, להזכירנו מי אנחנו

ניצוץ אחד בצור ליבי מסתתר, ניצוץ קטן - אך כולו שלי הוא

אינני רוצה שלנוף הזה ההופך מילים יהיה סוף

קשה לשתי קונכיות לשוחח שיחה של ממש

השעות הטובות של סינדרלה עברו שם למטה במטבח

אולי אני צריך להתחיל לנקות את חיי

האם כדור הארץ יסתובב כמו שלימדו אותו?

אני נע כדי לשמור על הדברים שלמים

אמא, את רואה איך אני מתגברת? אני לוחשת וקמה על רגלי

כמה יפה מבעד לחור בדלת-הנייר נהר השמים.

את אלוהי ראיתי בקפה, הוא התגלה לי בעשן סיגריות

ממלכות אבודות וחצר דרום תל אביבית אופיינית

חלונות חדרי כיתה תמיד פונים אל העתיד

לעולם כבר לא אדע מה חשב עלי א'

ערב יורד ובגיא דמדומים פסעתי בודד בשבילים אדומים

להקדיש ערב-ערב רגע אחד קט ויחיד ליופי הזה הזורח

במותו של אדם דיוקנאותיו משתנים.

זה הרי לא פחות מנס שהבוקר קם על מקומו

כי עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו, רוח עז

אני רוצה לתקן את השפתיים שלי דוקטור

שהזמן יפתח לפנינו, שהלב יפתח לפנינו, שהשערים יפתחו לפנינו

מדבר - על מפגש, יד ביד, שתיקה ממושכת, ודממה.

אנחנו עוסקים בדבר החשוב ביותר בעולם כלשהו

ממש לא הייתי חייבת לעמוד בזה במובן אנושי

אחותי אינה כותבת שירים

אני עומדת בלב המדבר ואין לי אפילו כוכב אחד

השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו

לוּ היו אומרים לי שאזכה בפרס, לא הייתי מאמין

כשהציפורים חוזרות אל תוך העץ, אני מחפשת את זאת שעפה אחורה

אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה, רק אלוהים לבדו יכול להרים אותו

אם נשמתך חסרת פניות כציץ העמקים

על ציוויים חיצוניים ופנימיים של מי שרוצה להיות כותבת אמיצה

אל לך להחיש את מסעך, מוטב שימשך שנים רבות

מאז שלמדתי לשרוך את נעלי אני עוקבת אחרי המין האנושי

עכשיו יש לנו צורך גדול במוסיקה

רבותי, אני אומר לעצמי, רבותי, באמת רציתי שתהיה לי משנה סדורה.

ויכול להיות כי כבר לא תשוב אל הבית, שבו אתה גר

חדר משלי, על נשים יוצרות, מעזות ומעוררות השראה

קרבה וריחוק, רוך וקושי. אנחנו והסבים והסבתות שלנו.

מה לך בחוץ ילדה

שירה חייבת לעמוד ולדבר

על מה שקורה לתודעה שלנו בתקופה הזאת

לחשוב ולשאול ולא לחכות לתשובה

ראיתי ציפור רבת יופי

החיים שיש לך הם החיים שחיית

איש אינו יכול לדעת מתי והיכן תכניע אותו השמחה

בין קורות חיים לבין הקורות אותנו באמת

שוב לא יהיה לי רגע כמו הרגע שלפני

התשוקה התמידית שבי, כך בדיוק רציתי לחיות

על הפלא בעולם שבו זוגיות, הורות ויצירה מתקיימים כל הזמן

על חלומות, שורשים וזכרונות, על החיבור לבית, למשפחה, לאדמה

מרחוק כל דבר נראה נס, אבל מקרוב גם ניסים מורכבים מרגעים קטנים

על החשיבות של לחיות, לעשות, ולא לחכות

איך ממשיכים בשגרת החיים בצד הדאגה והכאב

הכל משתנה. להתחיל מחדש יכול אדם גם בנשימתו האחרונה

על הקשר בין מילים ומנגינות, ועל תפקידה של השירה לעת כזאת

על רגע קטן של משהו מתוק בסוף היום

לפתוח את סוף השבוע עם שירה והשראה.