מבית אמי

מתה אמה של אמי באביב ימיה ובתה לא זכרה את פניה

כמו אליס מבעד למראה, לאה גולדברג מחפשת במראה המשפחתית מראה אחר, קשר עם סבתא שמתה בדמי ימיה. השיר גרם לנו לחשוב על קשר בין דורי ועל חפצים שמזכירים.

‍

להאזנה

מֵתָה אִמָּהּ שֶׁל אִמִּי בָּאָבִיב יָמֶיהָ. וּבִתָּהּ לֹא זָכְרָה אֶת פָּנֶיהָ. דְּיוֹקָנָהּ הֶחָרוּט עַל לִבּוֹ שֶׁל סָבִי נִמְחֶה מֵעוֹלָם הַדְמֻיוֹת אַחֲרֵי מוֹתוֹ. רַק הָרְאִי שֶׁלָּהּ נִשְׁתַּיֵּר בַּבַּיִת, הֶעֱמִיק מֵרֹב שָׁנִים בְּמִשְׁבֶּצֶת הַכֶּסֶף. וַאֲנִי, נֶכְדָּתָהּ הַחִוֶּרֶת, שֶׁאֵינֶנִּי דּוֹמָה לָהּ, מַבִּיטָה הַיּוֹם אֶל תּוֹכוֹ כְּאֶל תּוֹךְ אֲגַם הַטּוֹמֵן אוֹצְרוֹתָיו מִתַּחַת לַמַּיִם. עָמֹק מְאֹד, מֵאֲחוֹרֵי פָּנַי, אֲנִי רוֹאָה אִשָּׁה צְעִירָה וְרֻדַּת לְחָיַיִם מְחַיֶּכֶת. וּפֵאָה נָכְרִית לְרֹאשָׁהּ. הִיא עוֹנֶדֶת עֲגִיל מֻאֲרַךְ אֶל תְּנוּךְ אָזְנָה, מַשְׁחִילָתְהוֹ בְּנֶקֶב זָעִיר בִּבְשַׂר הֶעָנֹג שֶׁל הָאֹזֶן. עָמֹק מְאֹד, מֵאֲחוֹרֵי פָּנַי, קוֹרֶנֶת זְהֹבִית בְּהִירָה שֶׁל עֵינֶיהָ. וְהָרְאִי מַמְשִׁיךְ אֶת מָסֹרֶת הַמִּשְׁפָּחָה: שֶׁהִיא הָיְתָה יָפֶה מְאֹד. מבית אמי לאה גולדברג — השיר מתוך הספר "מביתי הישן", בספריית פועלים

לפתוח את סוף השבוע עם שירה והשראה.

בכל שישי בבוקר אנחנו שולחות בקבוצת וואטסאפ שקטה (בלי דיונים והפרעות) את הפרק החדש שעלה עם כמה מילים אישיות מאיתנו. הזמנה לעצור לרגע את שטף העשיה, לפרק של מנוחה והשראה. זה המקום להתעדכן גם על מפגשי שירה שאנחנו מקיימות. רוצה להצטרף?

להצטרפות

Smartphone displaying a podcast episode page on top of an open notebook, next to a pencil, wireless earbuds, and a cup of iced coffee on a brown surface.

מאחורי המיקרופון

נעים להכיר

שתי חברות, גליה שושני וורד עצמון, נפגשות לדבר על שירה. אנחנו קוראות בכל פרק שיר אחד ומהגגות - מה הוא עושה לנו, אילו מחשבות הוא מייצר אצלנו, אילו זכרונות ואילו רגשות הוא מעלה אצל כל אחת מאתנו. בכל פגישה אנחנו מגלות שזה בדיוק השיר הנכון. לעכשיו ולנו. ובעיקר, בשטף החיים העסוקים יש לנו תירוץ לעצור לרגע, להיפגש, לדבר ולצחוק יחד.

לכל הפרקים