פרס ברנר, או מעשה במטוס חסר כנפיים, אהרון אלמוג

לוּ היו אומרים לי שאזכה בפרס, לא הייתי מאמין

ב1984, בדרך לקבלת פרס ברנר לשירה, המשורר אהרון אלמוג תפס מונית, שיחה משעשעת עם הנהג, ושיר. בנו עורר השיר מחשבות על שירה, על משוררים, על שפה ועל הטיות.

‍

להאזנה

לוּ היו אומרים לי שאזכה בפרס, לא הייתי מאמין לוּ היו אומרים לי שכבר זכיתי בו, גם כן לא הייתי מאמין וכי פתי אני שאאמין לכל דבר? זוהי על כך פנים חוכמה של נתן זך השועל החייכני הזה שהצליח להתחמק מכל הפרסים שפרסו לוּ היה תימני היה בוודאי נתן זח ואז הייתי אומר עליו: לא איש כזח יפול בפח אך הוא אשכנזי וכל העניין הזה של מזרח ומערב הוא נואל ביסודו ובכן הלכתי לקבל את הפרס בחליפה שלא ראתה אור השמש מזה 20 שנה 20 שנה התביישה בשבילי בארון הברשתיה מן הטחב ניערתיה מן האבק, החלה לחייך. לנהג מונית אמרתי בקצרה: קפלן 6, כמי שיש לו דרך בנהגי מוניות ידעתי שאם אתחיל לדבֵּר לא אצא ממנו הנהג הסתכל בי נוסע לחתונה, שאל לא. לקבל פרס. אה, אתה מהתעשייה האווירית. גם בן דודי לקח פרס קפלן לפני שנה יש לו ראש. עוד כשהיה קטן המציא דברים. מה המצאת אתה? מה המצאתי, חשבתי לעצמי על מטוס בלי כנפיים, שמעת? גֶ’ט קונקורדנטיבי. המצאה שלי‏ (תושייה של משורר אסוציאטיבי‏) מרוב תדהמה כמעט עלה על אי תנועה. במקום להביט קדימה הסתכל לאחור בכדי לראות במו עיניו את ממציא המטוס חסר הכנפיים בנֵס הגעתי לשָם שלֵם בנֵס קיבלתי את הפרס אהרון אלמוג

שירה והשראה בשישי בבוקר, עם פרק חדש שעלה.

בכל שישי אנחנו שולחות בקבוצה שקטה (בלי דיונים והפרעות) את הפרק החדש שעלה עם כמה מילים אישיות. רוצה להצטרף?

להצטרפות

נעים להכיר

השיר הנכון

שתי חברות, גליה שושני וורד עצמון, נפגשות לדבר על שירה. אנחנו קוראות בכל פרק שיר אחד ומהגגות - מה הוא עושה לנו, אילו מחשבות הוא מייצר אצלנו, אילו זכרונות ואילו רגשות הוא מעלה אצל כל אחת מאתנו. בכל פגישה אנחנו מגלות שזה בדיוק השיר הנכון. לעכשיו ולנו. ובעיקר, בשטף החיים העסוקים יש לנו תירוץ לעצור לרגע, להיפגש, לדבר ולצחוק יחד.