בבני ברק אי אפשר להיות נעם פרתום

על ציוויים חיצוניים ופנימיים של מי שרוצה להיות כותבת אמיצה

משוררת חסידית מבני ברק כותבת על ציוויים חיצוניים ופנימיים של מי שרוצה להיות כותבת אמיצה והיא "חלק מקבוצה", ומעוררת אותנו לשיחה: איפה ומתי אנחנו שמות לעצמנו גבולות שכאנחנו במסגרת?

‍

להאזנה

בִּבְנֵי בָּרָק אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת נֹעַם פרתום אַתְּ מוכרחה לְהַשְׁלִים עִם זֶה. נָכוֹן שֶׁאַתְּ כֹּל כָּךְ רוֹצָה לִהְיוֹת מְשׁוֹרֶרֶת לוֹחֵמֵת, אַמִּיצָה אֲבָל אֶל תִּשְׁכְּחִי שֶׁאַתְּ גַּם חֵלֶק מִקְּבוּצָה וְאַתְּ לֹא מְעֻנְיֶנֶת לַעֲבֹר מִשְׁבֶּצֶת אָז - בְּבַקָּשָׁה! אַת יְכוֹלָה לִהְיוֹת מְיֻחֶדֶת; מֻשְׁחֶזֶת; חַדָּה; קוֹלַעַת; צִינִית; אֲפִלּוּ חוֹתֶכֶת בַּבָּשָׂר הַחַי אֲבָל הַכֹּל במִּדָּה כָּל מִלָּה שְׁקוּלָה, מֵדּוֹּדָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה כָּאן בֻּלְבּוּל: אַל תֶּחֱצִי אֶת הַגְּבוּל! שולמית אורבך — השיר מתוך הספר: שברי אור, בהוצאת פרדס

שירה והשראה בשישי בבוקר, עם פרק חדש שעלה.

בכל שישי אנחנו שולחות בקבוצה שקטה (בלי דיונים והפרעות) את הפרק החדש שעלה עם כמה מילים אישיות. רוצה להצטרף?

להצטרפות

נעים להכיר

השיר הנכון

שתי חברות, גליה שושני וורד עצמון, נפגשות לדבר על שירה. אנחנו קוראות בכל פרק שיר אחד ומהגגות - מה הוא עושה לנו, אילו מחשבות הוא מייצר אצלנו, אילו זכרונות ואילו רגשות הוא מעלה אצל כל אחת מאתנו. בכל פגישה אנחנו מגלות שזה בדיוק השיר הנכון. לעכשיו ולנו. ובעיקר, בשטף החיים העסוקים יש לנו תירוץ לעצור לרגע, להיפגש, לדבר ולצחוק יחד.